Material Girl

תמיד טענתי שהלבוש מציג את הבן אדם, ואנחנו לובשים את הבגדים כדי שיציגו את האישיות שלנו בצורה הטובה והיפה ביותר.

Ho sempre pensato che l'abbigliamento rappresenti la persona e noi scegliamo i vestiti che rappresentano la nostra personalita' nel modo migliore.

Photographer: Inbal Olga Ravits

לכל פוסט אני אוהבת לתת את הטאץ' האישי שלי ואני מודה שלא תמיד מזדמן לי לחבר בין תמונות מוצלחות למשהו שאני רוצה לשתף.
יש לי וידוי, וידוי שהחלטתי לשתף לאחר מקרה שקרה לי בסופ"ש האחרון, ובמקרה זה התאים ב-ו-ל לצילומים האחרונים שלי.
אני מודה, אני בן אדם חומרי, לא אשקר אני דיי גאה בזה. לא הייתי אומרת שאני חיה בשביל כל הגודיס אבל כן, גם החומר חשוב לי.
איך הבנתי את זה? הכל בזכות ובגלל הבייבי שלי - הפיאט 500 קפוצ'ינו שלי שהוא בן טיפוחיי, דואגת לו מכף רגל ועד ראש והוא דואג לנתב אותי ברחבי המדינה עם מיזוג צונן ופופ טראשי.
למי שיצא לנסוע איתי בזמן האחרון בטח שמע את המשפט "זהירות שאתה פותח את הדלת!" (בטח חבר שלי מהנהן עכשיו בעצבים) אבל מה לעשות, כל שריטה קטנה עושה לי פריחה פנימית.. אבל בסופ"ש האחרון הבנתי שנמאס לי, ילד קטן החליט להכיר לדלת האוטו המשפחתי שלו את הדלת של ה-500 שלי, מקרוב! עצבים, שיט שיט שיט, מחזיקה את הראש בין הידיים, עושה פרצופים מאוכזבים מהאנושות שלנו, נכנסת לרכב, טורקת ומתחילה בהערות גזעניות, פעילות כייפית לסופ"ש.
אחרי ערב באמת כייפי שאראה לפני התקרית, הבנתי שזה נורא איך פציעה קלה של האוטו יכולה לחרפן אותי, והחלטתי להיפטר מהתכונה המציקה הזו ע"י זריקת האוטו לנהר הירקון ועברתי לגור לצד גשר מעריב ז"ל, לא באמת.
כמו שאני יודעת לעשות הכי טוב, החלטתי לעבוד על התכונה הזו בתרפיה הקבועה שלי, לבשתי את שמלת רמי-לי מהקולקציה ה-לא הריונית החדשה שלי, כי אין שימוש טוב יותר לשמלה בגווני אפור-כסוף כדי לגרש מתוכי את תכונת המטריאליזם, הוספתי לזה את כל התכשיטים המטאליים שלי עם האדידס הנוחות בתבל והכובע שחלילה לא יחסר משהו ללוק.
אז לקראת החג האחרון לזמן הקרוב אני שמחה שיצא לי קצת להיפטר מתכונות מגונות, לא מבטיחה שזה יעלם מיד אבל מבטיחה שפעם הבאה שמישהו ינסה לדפוק לי את האוטו קודם אני אחשוב עליכם, הקוראים המהממים שלי, ואח"כ התחיל לאבד עשתונות.
חג שמח!!!

Ad ogni post mi piace dare il mio tocco personale, e devo ammettere che non sempre riesco a combinare foto con quello che voglio dire. 

Ho una confessione da farvi, dopo una cosa che mi e' successa durante il weekend e che per caso, si collega perfettamente con il mio ultimo lavoro e foto. 

Devo ammetterlo,  io sono un tipo materialista e per un certo senso me ne vanto. 

Non possiamo di re che vivo per le cose belle, ma si, anche il materiale e' importante.

Come sono arrivata a questa conclusione ? Tutto grazie alla mia baby, la mia FIAT 500 cappuccino, che curo con amore dalla testa ai piedi e lei si cura di me portandomi a giro per le strade del paese con condizionatore fresco e pop da due soldi. 

Chi e' venuto in macchina con me nell'ultimo periodo, ha sicuramente sentito questa frase "attenzione quando apri la porta!" (di sicuro il mio ragazzo ora annuisce irritato) ma c'e' poco da fare, ogni graffio sulla mia baby e' un graffio sull'anima...ma questo fine settimana ho deciso che basta. Un bambino ha deciso di far conoscere la porta della sua auto famigliare con la porta della mia 500...ma da vicino! Che nervi, merda merda merda, mi tengo la testa fra le mani, faccio facce deluse dalla nostra umanita', entro nella macchina, sbatto la porta e inizio a mandare a quel paese tutti gli antenati del bambino...bel modo d'iniziare il fine settimana.

Dopo una seratina veramente speciale come vi ho raccontato, ho capito quanto un piccolo graffio sulla macchina puo' mandarmi in bestia e cosi ho deciso di togliermi di dosso questo difetto buttanto la macchina nello Yarkon, andando a vivere sotto il vecchio ponte del Maariv ormai deceduto, ma per scherzo, naturalmente. 

E cosi, come io so fare al meglio, per curare questo difetto, ho deciso di usare la mia solita terapia, ho indossato un vestito della Rami-Lee dalla nuova collezione non per donne in attesa, perche' non c'e' niente di meglio di questo vestito dalle tonalita' grigio-argento per togliermi di dosso questo materialismo e cosi ho aggiunto anche bigiotteria metallica con le Adidas piu' comode al mondo ed il cappello perche' non manchi niente al look. E cosi verso l'ultima festa di questo periodo, sono felice di essermi tolta di dosso questa brutta qualita' anche se non sono sicura che se ne sia andata del tutto pero' la prossima volta che qualcuno sfiorera' la mia macchina, pensero' a voi, miei amati lettori e solo dopo perdero' il controllo.

Buon feste !!

I WAS WEARING

Dress - Ramilee

Shoes - Adidas

Bag - H&M

Hat - Laline

צמיד של שלומית אופיר